איך נוצרים מעיינות, למה חלקם זורמים כל השנה וחלקם מתייבשים, ומה זה בכלל מעיין פועם.
מה זה מעיין
מעיין הוא מקום שבו מי תהום יוצאים באופן טבעי אל פני השטח. המים לא מגיעים ישירות מהגשם, אלא עוברים קודם דרך האדמה והסלעים, לפעמים במשך חודשים ואף שנים, עד שהם מוצאים פתח החוצה.
ממעיין יכול לצאת טפטוף קטן שבקושי ממלא בריכה, או נהר שלם. נחל דן, למשל, מתחיל כמעט כולו ממעיינות.
איך נוצר מעיין
הגשם מחלחל. חלק ממי הגשם זורם על פני השטח ומתאדה, אבל חלק מחלחל לתוך האדמה.
המים נאגרים בסלע. המים מגיעים לשכבת סלע חדירה, כמו גיר או דולומיט, שיש בה סדקים וחללים. שכבה כזאת, שאוגרת מים ומעבירה אותם, נקראת אקוויפר או אוגר מי תהום.
שכבה אטומה עוצרת אותם. מתחת לסלע החדיר יש לעתים קרובות שכבה אטומה, כמו חרסית או חוואר, שהמים לא עוברים דרכה. המים זורמים לאורכה, לפי השיפוע.
המים יוצאים החוצה. במקום שבו השכבה האטומה נחשפת על מדרון, או שבו סדק בסלע מאפשר למים לעלות, הם יוצאים אל פני השטח. זה המעיין.
בגלל זה מעיינות רבים נמצאים בתחתית מדרונות ובשולי עמקים, ובגלל זה הרבה מעיינות באזור אחד נובעים באותו "קו", בגובה שבו נמצאת השכבה האטומה.
סוגי מעיינות לפי הזרימה
בישראל נהוג לחלק מעיינות לשלושה סוגים עיקריים, לפי האופן שבו הם זורמים לאורך השנה. בכל עמוד מעיין באתר מופיע הסוג שלו.
💧 מעיין איתן
מעיין איתן נובע כל השנה, גם בסוף הקיץ, אחרי חודשים ארוכים בלי גשם. זה קורה כשהמעיין ניזון מאקוויפר גדול שאוגר מספיק מים כדי להמשיך לזרום עד החורף הבא. כמות המים יכולה להשתנות בין עונות ובין שנים גשומות לשחונות, אבל הזרימה לא נעצרת.
רוב המעיינות שבהם אפשר לטבול בקיץ הם מעיינות איתנים.
מעיין אכזב נובע רק בחלק מהשנה, בדרך כלל בחורף ובאביב, ומתייבש בקיץ. הוא ניזון ממאגר מי תהום קטן או רדוד, שמתרוקן אחרי עונת הגשמים. השם בא מהמילה "כזב": המעיין "מאכזב" את מי שבא לחפש בו מים בקיץ.
גם נחלים מתחלקים כך: "נחל איתן" זורם כל השנה, ו"נחל אכזב" זורם רק אחרי גשמים או בחלק מהשנה. לכן כדאי לבקר במפלים של נחלים אכזבים בחורף ובאביב.
מעיין פועם הוא מעיין שהמים נובעים בו בפרצים, עם הפסקות ביניהם, כמו דופק. זה קורה בדרך כלל בסלע גירי שיש בו חללים: המים מתמלאים בחלל תת-קרקעי, וכשהם מגיעים לגובה מסוים הם מתרוקנים בבת אחת דרך מעבר צר, כמו סיפון. אחר כך החלל מתמלא מחדש, והמחזור חוזר.
הדוגמה המפורסמת בישראל היא מעיין הגיחון בירושלים, שלפי המקורות נבע בפרצים כמה פעמים ביום. יש חוקרים שקושרים את שמו לפעולה הזאת: גיחון מלשון "גיחה", פרץ.
אפשר לחלק מעיינות גם לפי הדרך שבה המים מגיעים אל פני השטח:
מעיין שכבה
המים זורמים בשכבה חדירה ויוצאים במקום שבו היא פוגשת שכבה אטומה על המדרון. זה הסוג הנפוץ בהרי ירושלים, ומרבית המעיינות הקטנים שם, כמו עין לבן ומעיינות סטף, הם מעיינות שכבה.
מעיין תלוי
מעיין שניזון מאגר מים קטן ש"תלוי" מעל שכבה אטומה מקומית, גבוה מעל מי התהום העיקריים. מעיינות כאלה מגיבים מהר לגשם, ובשנים שחונות נחלשים מאוד או מתייבשים.
מעיין קארסטי
בסלעי גיר ודולומיט המים ממיסים לאט את הסלע ויוצרים מערכת של סדקים, מערות ומעברים תת-קרקעיים. מעיינות שיוצאים ממערכות כאלה יכולים להיות גדולים מאוד. מקורות הירדן, כמו הדן והבניאס, ניזונים ממי החרמון שעוברים דרך סלע כזה.
מעיין העתק
העתק הוא שבר בקרום כדור הארץ שלאורכו זזו גושי סלע. השבר יכול לשמש כמעבר שדרכו מים עולים מעומק. מעיינות רבים לאורך בקע ים המלח ובעמקים שבשוליו נובעים בקרבת העתקים.
מעיין חם (תרמי)
מים שחלחלו לעומק רב מתחממים מחום כדור הארץ, ועולים חזרה חמים, לפעמים עשירים במינרלים. בישראל המעיינות החמים המוכרים נמצאים בעמק הירדן ובסביבתו, כמו חמת גדר ומעיינות טבריה.
החלוקות האלה לא סותרות זו את זו: מעיין יכול להיות, למשל, גם מעיין שכבה וגם מעיין איתן.
נקבות: איך הגדילו את המעיינות
במעיינות שכבה רבים בהרי ירושלים יש נקבה: מנהרה צרה שנחצבה לתוך ההר, לאורך השכבה שבה זורמים המים. הנקבה "רודפת" אחרי המים פנימה, כך שיוצאת כמות גדולה יותר וגם בעונות יבשות. את רוב המים אספו בבריכה, ומשם הובילו אותם להשקיית המדרגות החקלאיות.
אפשר להיכנס לנקבות כאלה, למשל בסטף. ניקבת חזקיהו בירושלים היא מקרה אחר: מנהרה ארוכה שנחצבה כדי להוביל את מי הגיחון אל תוך העיר.
למה מעיינות מתייבשים
בצורת. אחרי כמה חורפים שחונים, האקוויפר לא מתמלא מספיק, ומעיינות קטנים נחלשים או נעצרים.
שאיבה. שאיבת מי תהום מקדחים מורידה את מפלס המים, ולפעמים מייבשת מעיינות שנבעו מאותו מאגר במשך אלפי שנים.
בנייה ופיתוח. כבישים, בתים ומשטחים אטומים מקטינים את כמות הגשם שמחלחלת לאדמה.
לכן מצב המעיין יכול להשתנות משנה לשנה. אם ראיתם שמעיין באתר יבש או השתנה, ספרו לנו.
בריאות ושמירה על המעיין
לא לשתות. מי מעיינות אינם נבדקים באופן שוטף, והם עלולים להכיל חיידקים ומזהמים. אל תשתו מהם בלי טיפול, והשתדלו לא לבלוע מים בזמן רחצה.
פצעים פתוחים. עדיף לא להיכנס למים עם פצע פתוח.
בלי סבון וקרם. סבון, שמפו וקרם הגנה פוגעים בבעלי החיים ובצמחים שחיים במים.
להשאיר נקי. קחו את האשפה איתכם, ואל תזיזו אבנים כדי לבנות "סכרים": זה פוגע בזרימה ובבתי הגידול.